<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' כתובה פ"ד</h1>
<h2>דף נ.</h2>
הערב לאשה בכתבתה, שאמר, אני ערב כתבתה, או אפרענה, או אני חייב בה, אע"פ שקנו מידו אינו חייב לשלם, שמצוה עשה והרי לא חסרה כלום. ואם ערב של כתבת בנו וקנו מידו חייב לשלם, שהאב בגלל בנו משעבד עצמו. ואם ערב (של כתובת בנו או) קבלן הוא, שאמר לאשה, הנשאי לזה ואתן כתבה, חייב לשלם אפילו לא קנו מידו. ומ"מ לא תפרע לא מן הקבלן ולא מן אביו הערב ולא מן הפודה ההקדש כשהקד[י]ש בעלה נכסיו וגרשה אם לא ידירנה בעלה המגרש הנאה, שמא יחזירנה ויעשו קנוניא על נכסיו של זה ועל ההקדש. אבל אין צריכה הדור הנאה לטרוף מלקוחות, שהרי הפסידו עצמן שלקחו דבר שעבודה. ואם חייב אדם אפילו מלוה על פ(י)ה לחבירו ונתן כל נכסיו לחבירו אחר להפקיע חובו, יש לנו לכוף הלוה שידור הנאה מנכסיו שנתן, דחיישינן לקנוניא כדהכא.
